פרופ' אלכסנדר סולן בלט בטכניון בכישוריו מרגע חזרתו מלימודי הדוקטורט בארצות הברית ועד אחרון תפקידי הניהול הרבים שביצע. חבריו הקרובים נהנו לחלוק עימו מעושר ידיעותיו בתחומי המוזיקה, התרבות, האמנות, העולם ואפילו מאנינות טעמו הקולינרי
אלכסנדר סולן נולד ב-1934 בורשה, כבנו היחיד של אינג'ינר אליאש וכנכדו של ד"ר אהרון סולוביציק, שהיה רופא ומנתח בכיר ובעל שם. כנער, חווה סולן את השואה ושרד אותה יחד עם משפחתו. בשנת 1945 עלתה המשפחה ארצה והתמקמה בנשר, שם שימש האב מהנדס מכונות במפעל המלט נשר.
אחרי סיום הלימודים בבית הספר הריאלי בחיפה המשיך סולן את לימודיו בפקולטה להנדסת מכונות בטכניון במסגרת העתודה האקדמית, וסיים ב-1957 בהצטיינות ראויה לשבח. "אבא הגיע ממשפחה של מצטיינים", מספרת בתו אלונה, ומוסיפה "הוא לא הכיר אפשרות אחרת".
במהלך שירותו הצבאי כמהנדס מכונות בקמ"ג, השלים תואר אינג'ינר, והמשיך לתואר שני, שאותו סיים ב-1963. את לימודי התואר השלישי עשה באוניברסיטת בראון בארצות הברית, וסיים את הדוקטורט בשנת 1966. בהמשך קיבל מינוי של מרצה ועמית מחקר במחלקה להנדסה ופיזיקה שימושית באוניברסיטת הרווארד. לאחר שנה חזר ארצה כחבר סגל בפקולטה להנדסת מכונות בטכניון, בדרגת מרצה בכיר.
"אלכס חזר לפקולטה מארצות הברית יחד עם ישעיהו וינוגרד ז"ל", מספר עמיתו פרופ' פנחס בר-יוסף, ומוסיף, "השניים חברו כוחות ו'העזו' לעסוק בהתפלת מים, תחום שלא נחשב אז להנדסת מכונות קלאסית. כבר באוניברסיטת בראון ביצעו השניים מחקרים בתחומים שהיו מעבר לגבולות הקלאסיים של הנדסת מכונות. הם חזרו משם עם ראייה רחבה, תובנות וחזון לגבי מקצוע הנדסת המכונות".
נקרא לדגל
מחקריהם פורצי הדרך לא נמשכו זמן רב. ב-1973, לאחר כשש שנים בלבד כחבר סגל ובדרגת פרופסור חבר, נבחר אלכס לשמש כדיקן הפקולטה. "מבחינת מחקר אקדמי גרידא זו הייתה החמצה", מסביר פרופ' בר-יוסף, ומוסיף, "אני מעריך שאלכס יכול היה להיות מדען בר-סמכא ברמה בינלאומית, היו לו את כל הכישורים לכך. בפקולטה הוא בלט מאוד בכישוריו הגבוהים, בחכמת חיים, סובלנות, שיקול דעת, הגיון בריא, וראייה רוחבית, ולכן קראו לו לדגל בגיל צעיר. זה סימן את חילופי הדורות בפקולטה".
אכן, לא רק בפקולטה להנדסת מכונות זיהו את התכונות הייחודיות של פרופ' סולן. גם בהנהלת הטכניון הבינו די מהר שהאיש הוא נכס לארגון וגייסו אותו לשדרה הניהולית. פרופ' סולן הוא חבר הסגל היחיד בטכניון, מאז הקמתו ועד היום, ששימש במגוון כה רחב של תפקידים ניהוליים בטכניון: פעמיים דיקן הפקולטה, המשנה לנשיא לעניינים אקדמיים (מנל"א), דיקן בית הספר ללימודי מוסמכים, משנה לנשיא למחקר (מנל"מ), משנה בכיר לנשיא (במסגרת זאת שימש נשיא בפועל, בקיץ 1995), ואב בית הדין למשמעת אקדמית. בנוסף, לאור ניסיונו הרב וההערכה הרבה שזכה לה, שימש במשך כל השנים, כמעט עד מותו, כיועץ-על להנהלת הטכניון ולהנהלת הפקולטה בכל מה שקשור לנהלים אקדמיים וועדות פיתוח. זאת ועוד, פרופ' סולן היה חבר גם במספר גופים מקצועיים ציבוריים בארץ ובחו"ל, ביניהם המועצה הלאומית למחקר ופיתוח, המועצה להשכלה גבוהה, המועצה המדעית של משרד התשתיות ועוד.
"הפקולטה והטכניון היו במרכז עשייתו", נזכרת אלונה. "הוא מאוד אהב את ההוראה והיא חסרה לו כשכיהן בתפקידים הניהוליים. אהב ללוות מאסטרנטים ודוקטורנטים, אהב את המחקר. חייהם של אלכס וגבי רעייתו היו לא מעט סביב מוסד הטכניון. רבים מחבריהם היו אנשי טכניון וחיי החברה סבבו לא במעט את המוסד".
חי את ההווה והעתיד
כרבים מבני דורו, בחר פרופ' סולן שלא להבליט את עברו ולא הרבה לדבר על השואה. "שוחחנו על כך", מעיד פרופ' בר-יוסף, "הגישה שלו הייתה לסגור את הדף הזה ולפתוח דף חדש. הוא לא רצה לחיות את זה, והעדיף לחיות את ההווה ואת העתיד".
"אבא חווה את השואה, חקר והיה בעל ידע רב לגביה – שיחתו על השואה היתה מהמקום האקדמי האינטלקטואלי, אבל לא האישי", אומרת אלונה בתו, "ביחס לסיפור המשפחתי, תמיד טען שעצם זה שניצלו, זאת ההנצחה שלו".
"זכור לי היטב המפגש המרגש איתו בטכניון במהלך החופשה הראשונה שלי בתקופת שירות המילואים הממושך במלחמת יום הכיפורים", מספר פרופ' בר-יוסף, "במעמד זה הודיע לי בצער רב שחברו הטוב מאז תקופת לימודיהם לדוקטורט באוניברסיטת בראון ולאחר מכן בבוסטון, בתקופת הפוסט דוקטורט, מרצנו האהוב והמוערך בקורס תורת הזרימה, פרופ'ח רס"ן ישעיהו יהודה וינוגרד הי"ד, נפל במילוי תפקידו בקרבות הפריצה ברמת הגולן. לזכרו, כונן פרופ' סולן במימון המשפחה את הקתדרה הפקולטית למכניקת זורמים ומעבר חום ע"ש פרופ' ישעיהו וינוגרד, והיה מופקד עליה עד לפרישתו".
בחוג החברתי של סגל הטכניון בלט פרופ' סולן במיוחד בשל עולמו התרבותי העשיר ובנועם הליכותיו. עמיתיו יודעים לספר על איש אשכולות ואוהב תרבות, בעל שליטה גבוהה במספר רב של שפות, מדען ודעתן, קפדן עם עצמו וסובלני כלפי אחרים, אדם מסודר ויסודי מאוד. סקרנותו הטבעית הובילה אותו ללמוד על כל תחום שבא אל פתחו. "אנשים אהבו את חברתו ואהבו לשוחח איתו. הוא ידע לתת קונטרה בשיחה מבלי להעיק או להציף בידע שלו", מספרת אלונה.
במיוחד נודע סולן באהבתו הרבה וידענותו הגדולה בתחומי המוזיקה והתיאטרון. חבריו ובני משפחתו מעידים כי לא הייתה הפקה מוזיקלית או תיאטרלית שנעשתה אי שם בעולם שלא הכיר. "היו לו המון קלטות בבית ותמיד הייתה מוזיקה ברקע. כל נסיעה לחו"ל לוותה בלוח זמנים עמוס של הצגות, אופרות וקונצרטים שאבא רצה לראות", אומרת אלונה.
בארוחות בביתם של אלכס וגבי נחשפו החברים גם לאנינותו הקולינרית. "אבא אהב לחקור אוכל מכל העולם בנסיעותיו, לקרוא על בישול מתוחכם וגם לנסות בבית. הרבה לפני שישראל הפכה למעצמה קולינרית, בבית כבר הכרנו מאכלים מגוונים מכל העולם", נזכרת אלונה.
לב חכם ונבון
"עבורי הוא שימש כמורה, מנחה, שותף למחקר, חבר, ומורה דרך לחיים", מעיד בגעגוע עמיתו פרופ' פנחס בר-יוסף, "בהמשך השתלבו דרכינו עוד פעמים רבות: הוא שימש אחד המנחים שלי בדוקטורט; בתקופת הקדנציה השנייה שלו כדיקן פקולטה שימשתי כסגן דיקן להוראה; והוא היה עמית ושותף למחקרים רבים בתחום חקר יציבות של בעיות בזרימות סובבות ומעבר חום. לבסוף, פרופ' סולן שמח מאוד ונרגש לשמוע על בחירתי לדיקן הפקולטה בשעתו. לשנינו הייתה זו תחושה של סגירת מעגל".
"אלכס היה בין האנשים היחידים שיכולתי לדבר איתם בצורה ישרה וישירה", מעיד פרופ' בר-יוסף, ומוסיף, "תמיד שמר על דיסקרטיות מוחלטת. על אף שהיינו מיודדים מאוד, למשל, הוא לא התערב, וודאי שלא יידע אותי בשלבי הקידום שלי, גם כשהיה בתפקידים בכירים בהנהלת הטכניון. אני לא חושב שהיו לו אויבים. אף פעם לא דיבר סרה ולא הלך רכיל. לא השתלח באף אחד או הלבין את פניו של אף אדם, בשום פורום. היה אדם מאוד ממלכתי, איש אשכולות, ואציל נפש".
"על מצבתו של אבא בחרנו לשים את המשפט 'הנה נתתי לך לב חכם ונבון' (מלכים א', ג', י"ב)", מספרת אלונה לסיום, "הוא מסכם בצורה מדויקת את אבא: לב, חוכמה ותבונה יחד".
