אסא רותם

משנות העבודה במוסך בקיבוץ מחניים, דרך השבתונים במרכז המחקר של נאס"א ועד פיתוח מכלי חמצן לטייסי קרב – פרופ' אסא רותם נהג לומר שזכה לעבוד בתחביב שלו ועשה זאת תוך תרומה משמעותית לתעשיית החומרים המרוכבים. משפחתו וחבריו מתגעגעים גם לידיו הטובות, שידעו לפרק ולהרכיב הכול

אסא רותם נולד בחיפה ב-1933 להורים ילידי פולין, שהשתייכו לזרם הסוציאליסטי. אמו הייתה ממייסדות ארגון אמהות עובדות ומזכירת ארגון האחיות והעובדים הסוציאליים במועצת פועלי חיפה, ואף עוטרה בתואר יקירת העיר. היות שכך, שלא כמו רבים מעמיתיו, לא למד אסא בבית הספר הריאלי, אלא בבית חינוך לילדי עובדים, משם המשיך לבסמ"ת. לאחר שירות צבאי בנח"ל, הגיע לקיבוץ מחניים. בגיל 19 כבר מונה לגזבר הקיבוץ, ובשאר הזמן עבד במוסך. שם, בין חלקי המנועים והבוכנות, ניטעו, כנראה, היסודות לקריירה מדעית-הנדסית ענפה וממושכת, שכפי שיתברר בהמשך, התאפיינה תמיד בקשר הדוק עם התעשייה בשטח, וחיבה לברגים וכלי עבודה, שליוותה אותו כל חייו.

את הלימודים בטכניון התחיל כשהיה כבר אב לבנו הבכור בן השנה. "אמא שלו, הסוציאליסטית, לא הייתה כל כך מרוצה כשהוא התחיל ללמוד ועודדה אותו להישאר בקיבוץ. הוא היה זקן הקורס בטכניון", אומרת זיוי אשתו.

לאחר ניסיון עבודה קצר ברפא"ל, חזר אסא לטכניון והשלים תואר שני ושלישי בתחום החומרים המרוכבים, שהעניין בו בשנים אלה, סוף שנות השישים ותחילת השבעים, הלך וגבר. "אסא לא עשה את המסלול המקובל שרובינו עשינו, כשמיד אחרי הצבא התחלנו ללמוד", מוסיף עמיתו פרופ' יעקב ליפשיץ. "הוא התחיל יותר מאוחר וסיים את התואר הראשון ב-1963, כשהוא בן 30. כשחזרתי לפקולטה מלימודי המאסטר והדוקטורט בארצות הברית, הוא היה מאסטרנט ולמד אצלי מכניקה שימושית, על אף שהיה מבוגר ממני בשלוש שנים. הוא הוקסם מהגישה שהבאנו, פרופ' סול בודנר ואני, מארצות הברית, ששילבה בין המטלורגיה המסורתית שאפיינה את הפקולטה עד אז, לבין מחקר ותיאוריה במסורת האמריקאית. פרופ' בודנר הקים בשנים אלה את המעבדה למכניקת חומרים, ואסא עשה בה חלק מהתזה והמשיך לדוקטורט". את הפוסט דוקטורט עשה פרופ' רותם במכון הטכנולוגי של אילינוי (IIT), אצל פרופ' לארי בראוטמן.

עם סיום הפוסט דוקטורט בשיקגו, חזר אסא לפקולטה להנדסת מכונות, שאותה לא עזב עוד עד יומו האחרון, למעט שבתונים, ושקע במחקריו בתחום החומרים המרוכבים. "העבודה מילאה אל כל כולו. הוא מאוד אהב את הטכניון. תמיד היה אומר לי שהוא בר מזל שיש לו עבודה שהיא התחביב שלו", מספרת אשתו. "הוא לא היה דברן גדול בנושא העבודה. כששאלתי אותו מה הוא עושה, תמיד ענה שהוא כותב מאמר או ערך לספר. הוא לא עשה תפקידי ניהול ואדמיניסטרציה. מעולם לא עסק בתפקידים ובכבוד. בחיים לא שמעתי אותו אומר את המילה פרופסור, תמיד הציג את עצמו כאסא רותם. על המצבה כתבתי פרופסור, שידעו מי שוכב שם. אני חושבת שהוא לא היה מרוצה מזה אם היה יודע".

מצלמת החלל של נאס"א

באחד השבתונים יצא פרופ' רותם, אז כבר חבר סגל בפקולטה, לנאס"א איימס – מרכז המחקר של נאס"א בפאלו אלטו, קליפורניה, לעבודה עם פרופ' נלסון. "האמריקאים שלחו לחלל מצלמת ענק, ונתקלו בבעיות בגלל התנאים הקשים ששררו שם. גוף המצלמה נשרף מחום השמש וקפא כשהיה חושך. הם חיפשו חומר שלא מתעוות בתנאים הקיצוניים בחלל ובתנאי התעופה בדרך אליו. אסא חקר אז התנהגות חומרים בתנאי עומס, לחץ, מתיחה, התעייפות וכדומה. הוא פרסם כמה מאמרים שהיכו גלים בארצות הברית ואפשרו לנאס"א לתכנן חומרים מתאימים, שבחלקם עושים שימוש עד היום, בחברת בואינג, למשל", אומר ליפשיץ.

בשבתונים זוכרת המשפחה בעיקר טיולים נהדרים שעשו עם ילדיהם. "אסא אהב מאוד לטייל. באחת הנסיעות הראשונות לארצות הברית עשינו טיול גדול מחוף לחוף. גם בארץ טיילנו בלי סוף. מיד אחרי מלחמת ששת הימים הגענו בעזרת חבר קצין בצבא עד ראס מוחמד בדרום סיני, והכול באוהלים". עמיתו פרופ' ליפשיץ זוכר גם הוא טיולים שנערכו בעת נסיעות משותפות לכנסים מקצועיים.

עם השנים, התפתח תחום החומרים המרוכבים ונכנס לתעשיות חדשות. היכולת לעצב משטחים חזקים מאוד בעלי משקל קל בעלות נמוכה יחסית, הפכה חומרים אלה לאטרקטיביים עבור מגוון גדול של יישומים, ומה שהתחיל כמוקד של עניין בתחום התעופה, התפתח לכיוונים רבים אחרים. כיום תופסים חומרים אלה נתח נכבד מתכולת החומרים בכל תחום. פרופ' רותם, שידע תמיד לשמור על קשר עם התעשייה ועם הצבא וחיל הים, והצטיין בזה, תרם תרומה נכבדת לגיבוי המדעי שניתן לפיתוח התעשייתי המואץ בתחום זה. עם הפרויקטים שהיה מעורב בהם ישירות ניתן למנות פיתוח מכלי חמצן קלים לטייסים במטוסי קרב. תחום נוסף שעליו עבד במשך שנים היה שימוש בחומרים מרוכבים בתחום האורתופדיה. לדוגמה ניתן לציין שתלים עשויים פחמן להחלפת מפרק הירך, שפיתח עם רופאים ומנתחים אורתופדים בבתי החולים בחיפה.

לבנות תעשייה מהתאוריה

"התעשייה תמיד מחפשת אנשים שיכולים לראות קדימה, ואסא הפך לאחד האנשים הבולטים בתחום. אצלנו בדרך כלל מלמדים תיאוריות. אסא היה בין הבודדים שיכלו ללמד גם איך בונים מהתאוריות תעשייה. הוא היה איש טכני בבסיס, ופעמים רבות פנו אליו מבתי חרושת לעזרה. הערכתי מאוד את הידע שלו ואת החיבור הטוב שהיה לו בין המדע לתעשייה", נפרד פרופ' ליפשיץ מעמיתו.

"אסא היה איש מקסים, שקט, רגוע וצנוע, וכשהיה צריך ידע גם להביע דעות בצורה פסקנית", מסכמת זיוי אלמנתו. הריאיון לזכרו נערך עוד בטרם מלאו שלושים למותו, ובשיחה עמה ניכר הכאב הגדול על לכתו. "הוא היה בעל, אבא וסבא נהדר. לא הציק לאף אחד, עשה מה שטוב לו לעצמו, וזאת הייתה העבודה שלו. היה אדם מאוד משפחתי. לא ראו את זה עליו כי הכול היה בשקט, אבל הילדים העריצו אותו. שניים מבנינו, הבכור והצעיר, למדו אף הם בבסמ"ת ובטכניון וסיימו תארים בהנדסת חשמל. הבן האמצעי למד מינהל עסקים. חיינו יחד חיים נהדרים. הוא היה אהוב חיי ואני שבורת לב עכשיו".